לביטוח בע"מ ואח' נ' חמיאס ואח'

החלטה

עניינה של החלטה זו , השאלה של חלוקת האחריות לאירוע התאונה נשוא התביעה , ובמיוחד תוך שימת הדגש על השאלה אם יש לנהג הרכב מבוטח התובעת יש משום רשלנות תורמת לאירוע התאונה , שיהיה בה משום הפחתה של סכום הפיצוי לו זכאית התובעת .

על פי כתב התביעה התאונה אירעה באשדוד ביום 1/5/08 , כאשר רכב מבוטח התובעת נסע בכביש התקרב לצומת הצטלבות, וממול נהג הנתבע 1 ברכב הנתבעים . כאשר עמד נהג רכב התובעת להיכנס לצומת, הופיע רכב הנתבעים ממול, ופנה שמאלה , מבלי לתת זכות קדימה לרכב מבוטח התובעת .

מטעם התובעת הוגש כראיה כתב אישום שהוגש כנגד הנתבע 1 כשהוא מייחס לו את העבירה של חוסר זהירות בניגוד לתקנה 21(ג) , אי מתן זכות קדימה , עבירה על תקנה 64 לתקנות התעבורה , וכן גרימת תאונת דרכים,נזק וחבלה , עבירה על סעיף 62 לפקודת התעבורה .

כמו כן הגישה התובעת את פרוטוקול הדיון בתיק תעבורה 431/09 , בית המשפט לתעבורה באשדוד , במסגרתו הודה הנתבע 1 במסגרת עסקת טיעון בעבירות המיוחסות לו, הורשע בדין ונגזר עונשו .

על פי סעיף 42ג' לפקודת הראיות, הממצאים והמסקנות שבהכרעת הדין מהוות ראיה לכאורה על אחריותו של הנתבע 1 בנזיקין .

נותרה השאלה אם יש בחלקו של עד התביעה מי שנהג ברכב מבוטח התובעת משום רשלנות תורמת לאירוע התאונה .

בדיון שהתקיים ביום 20/12/11, העיד עד התביעה מר נסים ארבל בלבד .

העד מוסר כי הוא התקרב לצומת , ראה את הרכב בא ממולך נהוג בידי הנתבע 1 , וכשיה במרחק של 10 מטר , פנה הנתבע 1 שמאלה . העד מוסר כי בכיוון הנסיעה שלו יש שני נתיבי נסיעה , כאשר בימני חונים רכבים, ונשאר נתיב אחד פנוי לנסיעה . אותו דבר ממול .

בחקירה הנגדית נשאל העד,

" היתה לך ציפייה שהוא יעצור ."

והוא עונה -לא . לפני שהגענו לצומת ראיתי אותו מאט וגם אני האטתי . פתאום פנה שמאלה .

כאן המקום לציין, כי העובדה כי הנתבע האט לפני שפנה שמאלה בצומת, הנה גורם סיכון המגביר את אחריותו לתאונה . שכן כאשר עד התביעה ראה אותו מאט, מותר לו היה להבין כי הנתבע , קלט את קיומו , ראה אותו מגיע ממול, וכי הנתבע מאט על מנת לתת לו את הזכות הקדימה . עד התביעה הסתמך בין היתר על האיתות שניתן לו ע"י הנתבע אשר האט, כאומר" ראיתי אותך, ואני נותן לך ליהנות מזכות הקדימה " כאשר במצב זה , למרות ההאטה, ממשיך הנתבע ונכנס לצומת, הוא נטל עליו את כל האחריות לתאונה .

שכן אילו למשל עד התביעה ראה את הנתבע מתקרב לצומת, במהירות שוטפת, ואינו מאט ואינו מתכוון לעצור לפני פנייה שמאלה שומה על עד התביעה להגיב בהתאם , ולמרות שהזכות שלו, אך מכיוון שהנתבע אינו מתכוון לתת לו את הזכות, כאמור היה חייב להאט בהתאם

העד לא נחקר בשאלה מה הוא הבין מהעובדה שהוא רואה את רכבם של הנתבעים מאט, ומה הוא חשב שנהגו עומד לעשות . שכן האטה לפני הגעה לצומת יכולה להיעשות גם לצורך פנייה שמאלה , אך לא רק.

מאידך גם אם עד התביעה סבר כי הנתבע מתכוון לפנות שמאלה, והוא עדיין לא הגיע לקו העצירה , מותר לו היה להניח כי בהיות שני הנהגים אחד בטווח הראיה של האחר, שהנהג השני רואה אותו, וכי הוא לא ייכנס לצומת, על אף שעד תביעה מגיע ממול .

לגבי רוחב הכביש , וגודל הצומת שהוא פונקציה של רוחב הכביש .

העד מוסר כי מדובר בצומת צר , ומוסיף , כי יש נתיב אחד לכל כיוון לנסיעה שוטפת . כך שלמעשה כל אחד משני הנהגים נהג בנתיב השמאלי בכיוון נסיעתו , והמרחק בין דופן שמאל שלו לאי התנועה אינו גדול . הנזק ברכב הנתבעים נגרם בפינה הקדמית ימנית, זאת לגרסת עד התביעה שלא נסתרה .

מאחר וכאמור רכב התובעת נסע בנתיב היחיד בכיוון הנסיעה שלו הפנוי לנסיעה , קרי הוא היה צמוד לאי התנועה אשר משמאלו. כאשר שני כלי הרכב נפגשו, רכבה של התובעת עבר בתוך הצומת , אל כל המרחק בין קו העצירה בכיוון נסיעתו,עד מקום המפגש. ואילו רכב הנתבעים עבר את המרחק המהווה את רוחב אי התנועה שבין המסלולים , ועוד עשרות הס"מ אשר הפרידו בין אי התנועה ודופן שמאל של רכב התובעת.

בחישוב מרחקים זה , ברור לי כי רכב התובעת נכנס לצומת , לפני רכב הנתבעים , קרי שהנתבע 1 לא רק שעבר את העבירה של אי מתן זכות קדימה , חוסר זהירות , וגרימת נזק אלא גם את העבירה של כניסה לצומת לא פנוי .